רכישת שפה מעוגנת במנגנון ביולוגי, שהבסיס שלו במוח. לתפעול המנגנון צריך קלט

שפתי מושלם מבחינת תחביר, דקדוק ומבטא.

השפה צריכה להיות טבעית, קולחת ומושלמת, אחרת המנגנון לא יפעל

ולא ישרת את הקלט.

 

     רובם של הילדים הדו לשוניים לומדים לדבר מאוחר. ילד שאינו דו לשוני, בעל התפתחות דיבור תקינה, כבר בגיל שנה עד שנה וחצי משתמש פעמים רבות במילים משמעותיות בחייו כמו כדור, בובה, בקבוק.

     לעומת זאת, אצל ילד דו לשוני יכול להיות עיכוב בהופעת מילים אלו, אבל עד גיל שנתיים הוא אמור להדביק את הקצב. אם זה לא קורה, כדאי ורצוי לפנות לאבחון.

 

     אצל ילדים ששפתם לקויה יתווספו לעיכוב בהתפתחות הדיבור ודלות אוצר המילים גם שיבושי היגוי

ומשפטים שסדר המילים בהם משובש.

 

     כאשר יש מקרה שאובחן ליקוי שפה אצל ילד דו לשוני מומלץ לעבוד לשפה אחת, אם להורה יש עברית טובה. אבל לא תמיד זה אפשרי. מספר פעמים אחרי שאנחנו לומדים טוב את הנסיבות שבהן הילד חי, ניתן לראות שזה בכלל לא ריאלי. משום שאם ההורים מדברים עברית עילגת, כמו במשפחות של עולים חדשים, עדיף שהם ימשיכו לדבר עם הילד בשפת האם שלהם, מאשר שיידברו איתו עברית לא תקינה או את השפה של המקום.

 

     אנשים נוטים לחשוב שעל מנת שילד ירכוש שפה זרה, צריך לחשוף אותו לאותה שפה מגיל מאוד צעיר.

אבל יש לציין שהפרמטר של הגיל הוא רק אחד מהפרמטרים הקובעים אם ובאיזו מידה הילד ירכוש שפה זרה. מה שבנוסף קובע זה הכמות והאיכות של החשיפה.

 

 

     לרוב ישנם מצבים כאשר השפה השנייה היא שפת האם של אחד ההורים והילד מסרב לדבר בה

הסירוב יכול לנבוע מהסיבה שהילד מתבייש לדבר עם הוריו בשפה זרה ליד חברים ולכן הוא מבגל לעצמו הרגל לענות בעברית.

     בנוסף, בגלל העובדה שהלימודה הפורמלי בארץ מתבצע בעברית, היא הופכת בשלב מסוים לשפה הדומיננטית של הילד, שבה הוא מבגול להתבטא בצורה היעילה ביותר ועל כן יעדיף את השימוש בעברית.

 

      כשהחיים בבית דו לשוני שבו כל הורה דובר שפה אחרת, אחת המכשלות השכיחות היא חוסר העקביות

של ההורה הדובר את השפה השנייה.